לבד בשדה התעופה....

ברגעים אלו ממש, אני כותבת פוסט מטרקילן דן בנתב"ג.
לראשונה מזה 7 שנים, אני לבד, אבל ממש לבד בשדה. אני רגילה תמיד שאיציק לצידי בכל נסיעה.
ההרגשה קצת מוזרה, אבל אחרי טיול של שנה מסביב לעולם עם החלפת עשרות טיסות, אני מכירה את הרוטינה של העלייה למטוס די בעיניים עצומות.
למי שלא ממש מעודכן, אני אסביר מה אני עושה בשדה.
בעוד פחות משעה, אני בדרכי להולנד לסופשבוע של יצירה בלי הפסקה.
הכל היה ממש ספונטני מהרגע להרגע. שמעתי על הסופשבוע בעקיפין דרך מיקי מקובר, אחרי שהיא עודכנה ע"י יעל באחת הסדנאות.
מקור המידע בארץ הגיע מחגית, שהייתה לפני שנתיים בסופשבוע שכזה. לפיה, זה אמור להיות חוויה מיוחדת במינה ואין ספק שנהנה.

כששמעתי על זה לראשונה, די התלהבתי, אבל הרגשות היו מעורבים. לסוע בלי איציק, זה משהו ששנים כבר לא עשיתי. חדוות הטיולים היא משהו משותף לשנינו, ואנחנו שומרים כל יום חופש כדי לצאת מדי שנה לחופשה רצינית. והנה אני, באה בהצהרות שאני נוסעת ועוד לבד, ולמה? לעשות קצת יצירה....
די הזוי, במיוחד לאנשים שלא ממש מבינים את כל חדוות היצירה.
אבל, בשבילי, זה מעין חלום. מאז שנכנסתי לתחום, חלמתי להיות באמריקה באיזה מפגש רציני של סדנאות, והנה זה הגיע קצת יותר קרוב לבית, הולנד... עוד 5 שעות ואני שם.
אז כפי שאתם מבינים, בסוף הכל הסתדר, ואיציק די תמך. למרות שנראה לי שהוא קצת חושש שאני הולכת להנות שם בלעדיו...

הסדנאות מתחילות ביום שישי, ועד אז יש לי יומיים באמסטרדם. לספוג קצת אווירה, לצלם כמה שיותר ועל הדרך לעשות קצת shopping...

אני לא יודעת אם יהיה לי זמן לאינטרנט, אז אני אומרת לכולכם ביי, תהנו מהסופשבוע ונתראה ביום שני עם מלא חוויות והרבה תמונות...