תוויות

יום שני, 27 באפריל 2009

מזל טוב

לפני שבועיים ב - 14 לאפריל נולד לעולם עומר, בן זכר חדש.

עומר, הוא הבן השלישי של הבוס שלי.

לקראת האירוע המיוחד החלטתי לעשות משהו מיוחד. שילבתי בין יצירה בנייר למעט תפירה.

כל המתנות הוגשו בשקית נייר שהכנתי ממעטפה לפי ההדרכה בלינק הבא.

ומה היה בשקית? כרטיס בצורת גוף של אישה בהריון או האות B (כל אחד והדמיון שלו), מיני אלבום קטן ריק מתמונות בתוספת של קיט קטן לעיצוב עצמאי. מיני האלבום והקיט הקטן נארזו בנרתיק קטן אותו תפרתי.

תכולה חלקית של השקית:




מבט על הכרטיס (הרעיון לכרטיס מכאן)

את המילים הרכבתי לבד מסט של חותמות אותיות בודדות.

הכרטיס כולו הוכן ע"י שימוש ב - Colluzel.



מבט על האפליקציות ששמתי על השקית:



אני ממש אוהבת את המראה של עבודת טלאים.

פינצצתי כל ריבוע עם פאנף ריבוע scalop.

במהלך כל הדברים שעשיתי השתדלתי לבחור פלטה אחידה של צבעים איתה עבדתי לאורך כל הדרך.

הבד שמחובר עם סיכה לאחד מהריבועים, הינו אותו בד שהשתמשתי כביטנה בנרתיק שתפרתי.



האלבום:

בכריכה, כתבתי את שם התינוק Omer.

מיני אלבום זה הוכן במסגרת הסדנא שנילי העבירה לפני שבוע.

מבט על פנים האלבום. כפי שאמרתי, הוא ריק לחלוטין מכל עיצוב.

מאחר, ואני מכירה את האמא (לפחות מבחינה יצירתית), אני יודעת שהיא מאוד תאהב את תהליך היצירה, ולכן השארתי לה את כל העיצוב (מה גם שאין לי ממש תמונות של התינוק).



מיני קיט לקישוט האלבום





יש גם ביטנה....



האפליקציה על הנרתיק, היא חתיכה שחתכתי מבד אותו קניתי בסדנאות בהולנד.



ומבט אחרון חביב על הכל יחדיו.


חג עצמאות שמח לכולם :)

יום ראשון, 26 באפריל 2009

הצצה לסופשבוע יצירתי

השבת, סופסוף מימשנו את ההבטחות מהולנד, ונפגשנו ליצור יחדיו, אני ויעל.
הקליק שנוצר ביני ליעל, הוא באמת משהו מיוחד. מהרגע בו היא אימצה אותי לחדרה בהולנד, ידעתי שזו הולכת להיות חברות לעד.
עוד בהולנד, היו לנו תוכניות על כל מיני פרוייקטים שהיינו חייבות לעשות. אחד מהם היה יישום של טכניקות של mixed media בשכבות.
זה הכל התחיל משילוב השראתי של דינה ודונה.
לאחר שראינו את דינה בפעולה, וספגנו ממנה השראה, החלטנו שהגיע הזמן של דונה.
לפני שבוע, הורדתי את סרטון הלימוד של דונה, בו היא מלמדת כיצד היא מכינה מיני אלבום בשילוב של טכניקת שכבות.
לאחר צפייה בסרטון מספר פעמים, והיום בבוקר שוב בשידור חוזר במיוחד ליעל, החלטנו ליישם חלק מהטכניקות שנלמדו שם בשילוב עם טכניקות שלמדנו בהולנד.

העשייה הייתה מספקת ביותר. בזמן האחרון, אני מרגישה סיפוק רב ביצירה מאפס עם חומרים שונים, מאשר לבחור ניירות מדוגמים.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין מאוד אוהבת ניירות ולא נראה לי שאפסיק לקנות, אבל יש משהו כיפי בביצוע ניסויים, בלי לדעת מה תהיה התוצאה הסופית.
בהתחלה, קצת צלענו בעשייה, ויעל כמעט פרשה למכונת התפירה, אבל אחרי ארוחת צהריים דשנה, חזרנו לעבודה ומאז היה קשה לנתק אותנו מהשולחן.
מ - 11 בבוקר עד 8 בערב עבדנו בלי הפסקה.
עדיין אין לי תוצר סופי להראות, אבל החלטתי להראות הצצה קלה לחלק מהדברים שיצרנו עד עתה.

עבודה שלי,





שולחן העבודה בזמן יצירה,



יעל בפעולה









והעבודה של יעל,





החומרים בהם השתמשנו עד עתה הם:
צ'יפבורד שאנחנו חתכנו (כל אחת בגדלים שהיא רצתה), צבעים אקרילים, ג'סו, מדיום ג'ל, rubons, חותמות, Magic mash, spray ink, בדים, מסקינטייפ מדוגמים, גזרים ממילון צרפתי, מתכות שונות ועוד ועוד....

התיכנון הסופי הוא שילוב של בדים, לבד, שקפים ומי יודע מה עוד יעבור בידנו עד סוף יצירת המיני אלבום....

יום שלישי, 21 באפריל 2009

טעם של חו"ל

ביום ראשון האחרון השתתפתי בסדנא של נילי.

למי שלא מכיר את נילי, מוזמן להכיר אותה בראיון מיוחד שחגית ראיינה אותה, וכן אצלה בבלוג.

את נילי הכרתי בטיול הסקראפי להולנד. התיישבתי לידה ביום האחרון (היום היחיד אליו היא הגיע), ומאותו רגע שהצגתי את עצמי, לא הפסקנו לדבר. זה התחיל, בהעברת חוויות מהיומיים שחלפו עלינו בהולנד, ובסופו של דבר זה הגיע לתיכנונים של סדנאות כאן בישראל.

אני מאוד התרגשתי מההזדמנות, והייתי בטוחה, בעיניים עצומות שזו הולכת להיות הצלחה מסחררת.

אחרי דו-שיח, בו כל אחת אמרה מה היא חושבת שצריך לשים דגש בסדנא, אני חושבת שהגענו לנוסחא מנצחת.

אומנם כל ההכנות לסדנא היו ברגע האחרון, אבל הצלחנו להרים סדנא שלא תבייש שום סדנא מחו"ל.

אני כבר אמרתי לה ביום שישי, שמבחינתי היא יכולה להיות קורינה הבאה.

הסדנא התנהלה בצורה נינוחה. נילי הציגה את האלבום אותו אנו הולכות להכין, ודאגה להביא עוד דוגמאות כדי ל"פתוח לנו את הראש" לכיוונים חדשים.

במשך 3 שעות רצופות, נילי הדריכה וחשפה לכולן טכניקות עבודה חדשות תוך יישומם בפרוייקט של הסדנא.

היא תרמה עוד טיפים על הדרך, והכי חשוב זה ש"בסקראפבוק אין חוקים, הכל מותר...רק צריך להעיז ולנסות!"

בסוף הסדנא, היא רצתה להביא לבנות קצת טעם של חו"ל, וקיימה הגרלה בין הבנות.

אני והמאחרת ועוד 2 בנות שעלו בהגרלה קיבלנו קיטים ממש עמוסים כל טוב.

בקיצור, אומר שהיה שווה ביותר, ומסקנה שלי בשנית, אין צורך לסוע לחו"ל, כל הידע והאמצעים נמצאים כאן בידנו, כל שעלינו לעשות זה לדעת איך להוציא מזה את המירב.

מילת המפתח מבחינתי, זה שיתוף! לשתף כמה שיותר. הידע היום כמעט בא לכולנו חינם עד הבית דרך האינטרנט, אז למה שלא נשתף את כולם בידע שהוא לא באמת שלנו...

ומה ששלנו באמת, בוא נבליט, ונעלה את הרמה בסדנאות באמת מושקעות, עשירות בטכניקות וטיפים מחדר היצירה.

לסיכום, קצת תמונות מהערב.

מצטערת שלא צילמתי את כולם, תיכננתי להיות על תקן צלמת, לא תיארתי לעצמי שאשתתף גם (מזל שיעל תרמה קצת מקום בשבילי).



נילי, תודה על הכל, ומקווה לראותך שנית בקיץ מלא סדנאות.

יום שלישי, 14 באפריל 2009

ומה אתם עשיתם בחג?

בסופשבוע של החג הראשון יצאנו לטייל קצת ולהוריד את כל הקלוריות מארוחת החג.
ביום החג, החלטנו לוותר על עוד ארוחה ולהישאר עם הטעם הטוב שנותר מהסדר. ארזנו סקש"ים ומזרונים ויצאנו לדרך.
הכיוון - המכתש הקטן.
אחרי הרבה סידורים לאורך הדרך, הגענו לחניון הלילה בשעות החשיכה (חניון לילה מצד תמר).
למזלנו, נורית (בת דודה של איציק) וחברה שלה (בינר, מצטערת אבל זאת אשמת נורית שאני לא זוכרת את השם הפרטי) שמרו לנו חלקה פנויה.
להפתעתנו, לא היינו היחידים בחניון. מסתבר שיש עוד אנשים שמוכנים לישון בסק"ש בטבע ועוד בחניון לא מוסדר.
תוך דקות הכל היה מתוקתק. האוהל פתוח, מזרונים מנופחים וסקש"ים פרוסים (היה שווה לעשות השתלמות של שנה בטיול...).
הלילה היה קפוא. שימו לב לבינר, בפינה השמאלית.


מיד פתחנו את שולחן הפיקניק וחיממנו מים לארוחת הערב.
תשאלו מה הייתה המנה הראשונה והעיקרית -אורז! כשר לאוכלי קיטניות....







בבוקר נוכחנו לגלות מהיא האוכלוסיה השולטת. הרבה, אבל ממש הרבה משפחות עם ילדים.
אני לא זוכרת כשהייתי ילדה שההורים שלי לקחו אותנו לטייל ככה.


כולם מתארגנים לפנות את השטח ולצאת למסלול.








כמה דקות מנוחה לפני תחילת המסלול.
איציק ונורית הלכו לשים את הרכב בקצה השני של המסלול.


זו תמונה שהייתי חייבת לצלם. הילדה הקטנה הסתובבה לה בשטח עם חולצה של מסטיק עלמה.
רק לאחר מספר דקות טובות, כשאבא שלה קרא לה נוכחנו לדעת שזהו שמה האמיתי.
עכשיו אני מכירה 2 בנות שקוראים להן עלמה.


יצאנו לדרך.... (שביל ישראל - המכתש הקטן - ממצד תמר למעלה עילי)


ושלא תחשבו שזה מסלול לכוסיות.... יש עליות וירידות לא קלות.






הייתם מאמינים שזוהיא ארץ ישראל?




לנטלי (אחותי הקטנה) היו מניעים קצת אחרים לצאת לטיול...


אני תמיד אחרי כולם,


והרי לפניכן המכתש הקטן.





כפי שנטלי מגדירה - תמונה ל - faceBook


רגע לפני הירידה, שיחרור קל



תמונה זו היא התמונה האחרונה ליום הראשון של הטיול, אך היא לא הסיפור האחרון מאותו יום.
לאחר שעתיים של ירידה, הגענו לאוטו. בשבילי ובשביל נטלי זה היה סוף המסלול (פתח המכתש).
איציק, נורית ובינר תכננו להמשיך קטע מסלול, שלפי הספר של שביל ישראל תואר במילים לא מעודדות כל כך לחלשי הלב שבינינו. אני לא זוכרת את המילים המדוייקות, אבל היה שם איזכור של לאחז בציפוריים ...
לי הספיק התיאור הזה, כדי להגיד שעד כאן בשבילי.
מרגע זה התפצלו דרכנו.
אני ונטלי לקחנו את האוטו בדרכנו לחניון לילה (חניון מעלה עילי).
הדרך לחניון לא הייתה קלה. מסתבר, שמה שנראה קצר על המפה לא בהכרח קצר בפועל.
איציק הציע ליסוע דרך כביש הערבה ובסופו של דבר להגיע לחניון דרך מעלה עקרבים.
מעבר לעובדה שהדרך הייתה די ארוכה, בערך שעה וקצת עד לתחילת העלייה למעלה עקרבים, לא הייתה לי בעיה מיוחדת איתה. אך ברגע שהתחלנו את העלייה, נתקפתי בהתקף חרדה קל, ומרגע זה נשמעו רק יבבות וקללות יוצאות מפי.
מי שעדיין לא מכיר אותי, יש לי פחד גבהים די קשה. הדרך במעלה העקרבים הייתה, לאלו שהיו בדרום אמריקה, ממש כמו כביש המוות. כביש צר נטול שוליים ותהום לצד הכביש.
מסתבר, שישראלים לא ממש יודעים לקרוא שלטים כמו שצריך, וכולם, בלי יוצא מן הכלל התעלמו משלט "אין כניסה פרט ל...." זהו שלט עגול עם קו מתאר אדום בלי הקו המלוכסן. וכדי להוסיף על הפחד הרב שתקף אותי, כל אותם אנשים שהתעלמו מהשלט נסעו בכיוון ההפוך ואני הייתי צריכה לפלס להם את הדרך בדרך שמיועדת בקושי לרכב אחד.
כל סיבוב שלקחתי, התפללתי שלא תגיע מכונית מהצד השני.
לאחר שטיפסנו את כל הדרך, עדיין לא יודעות אם הגענו לסוף, מפוחדות עד מוות, נטלי החליטה לשים לזה קץ ויצאה לבקש מאחד הגברים בתצפית שיקח אותנו עד החניון.
נו מה להגיד לכם, מקרה טיפוסי של "לא נותנים לנשים לנהוג..."
בסופו של דבר, הגענו לחניון בשלום.
הסיפור לא נגמר בזה. 19:00 בערב, החשיכה יורדת ואיציק ושאר החבורה עדיין לא הגיעו ממסלול שהיה צריך להיות גג שעתיים. החששות התחילו לעלות . מנותקים מכל קשר טלפוני לא ידענו מה עלה בגורלם.
להפתעתנו, במקום לשמוע נעלי הליכה בדרך לאוהל, שמענו את הרכב של נורית שהשארנו בחניון של לילה לפני!?
מסתבר, שהם הצילו מטיילת שטיילה עם בנה. הם עשו את שביל ישראל וממש בקטע שלפני העלייה, האמא חטפה סלע על הראש.
נו, אחרי סיפור כזה כבר לא יכולתי לכעוס שאיציק שלח אותי במעלה עקרבים.
יום למחרת, רצינו לחזור הביתה כמה שיותר מהר.
אני, נטלי ובינר לא ממש שיתפנו פעולה ורצינו לעשות משהו קצר.
את הבוקר התחלנו בעלייה לתצפית של המכתש הקטן. (יציאה לתצפית מהחניון לילה).
אני, נטלי ובינר הסתפקנו בתצפית הפחות אתגרית, ואיציק ונורית המשיכו הלאה עד הקצה.



בינתיים כדי להעביר את הזמן, היינו חייבים לעשות קצת פוזות למצלמה....






איציק ונורית הרחק בקצה התצפית, לא מומלץ לבעלי לב חלש...







אחרי הקטע ה"אתגרי" של התצפית, איציק ונורית ויתרו לנו וסגרנו את היום עם תצפית נוספת על המכתש הגדול.








שיזוף של טרקים


עד כאן הטיול שלנו.
איפה אתם הייתם בחג?